צעד קטן לקטן חלק א'.



פלא פלאים -התינוק מתחיל ללכת!
מי היה מאמין שהפצפון הזה, שהקדיש את החודשים האחרונים להתמקצעות בזחילה מהירה (שבזכותה אף זכה לכינוי סלמנדרה), יקום פתאום על רגליו ויחליט שבעצם עדיף ללכת?
עדיין מדובר ברצף מגומגם של צעד, נפילה, שני צעדים, זחילה, צעד, נפילה
וחוזר חלילה,
אבל אני, שמכירה אותו היטב, כבר הבנתי את הרמז-
הקטן רוצה שאקנה לו נעליים.
רק תגיד.


כל המומחים בלי יוצא מן הכלל, ממליצים לחכות בסבלנות ולנעול לתינוקות נעליים רק כשהם הולכים לפחות עשרה צעדים רצופים, לגמרי בעצמם. בינתיים, הם מוסיפים וממליצים, אפשר לגרוב גרביים.
אני חושבת לעצמי -זה עלול לקחת המון זמן. סבלנות אין לי בכלל ומה פתאום גרביים?
למה לגרוב רק גרביים כשהמון זוגות נעליים קטנות ומתוקות מחכות שרק יבואו, 
ימדדו, יקנו וינעלו אותן?
אני מחליטה להתחכם- לבדוק את ההיצע בחנויות, לקנות זוג נעליים ולהניח את הקופסא בארון, עד שיגיע הזמן לנעול אותן (עשרה צעדים וכו'). גם לא יזיק מדי פעם להוציא ולהראות אותן לקטן, אולי זה יעשה לו חשק לנטוש את הזחילה באופן מוחלט לטובת הליכה (בנעליים יפות)? 

בדמיוני ראיתי את עצמי ואת הקטן בעגלה, משייטים לנו בנחת בקניון הממוזג, מציצים בחלונות הראווה וכשצדות את עינינו נעליים מוצלחות, אנחנו נכנסים פנימה לחנות, מתקבלים באדיבות, סינדרלה-הבן מושיט בנימוס את כף רגלו החמודה למדידת הנעל שכמובן נמצאת במלאי בדיוק במידה ובצבע שרצינו, וכמובן מתאימה בול, נוחה ואיכותית, עושים כמה צעדים בחנות כדי להיות בטוחים, בטוחים, אני ניגשת לקופה ומשלמת מחיר הגיוני והופ נגמר הסיפור ואנחנו חוזרים הביתה קצת עייפים אך מאד מרוצים.
נו, באמת.
באמת הגענו הביתה עייפים- לא קצת אלא המון. 
מרוצים? תלוי את מי שואלים.

מעולם לא תיארתי לעצמי שתינוק שקיבל בחנות שחרור זמני מישיבה בעגלה על מנת למדוד נעליים יכול לגרום, ועוד בזמן ממש קצר, לבלגן ממש גדול.

הפתעה! 

גם מיכל המוכרת הופתעה. בכל הקריירה הלא מאד ארוכה שלה (טוב, היא בעצמה די צעירה) בתחום נעלי הילדים היא טרם פגשה לקוח אינטנסיבי ונמרץ כמו הבן שלי, שתוך דקה ומשהו שינה והפך את כל תצוגת הנעליים, פתח וסגר עשרות קופסאות קרטון, עשה פרצופים מול הראי, עלה וירד מהספסל המרופד שניצב במרכז החנות ופיזר כמה במבות על הרצפה, שיהיה. 
תוך כדי התרוצצות, כשמיכל ניסתה לקחת מידת רגל מדויקת בעזרת המכשיר המשוכלל שלה (סרגל-כף רגל צהוב מפלסטיק. השנה היא 2014. הגיע הזמן להמציא איזה טריק במקומו), אני התרכזתי, עד כמה שניתן היה, בבחירת דגם וצבע מתוך קולקציית "צעד ראשון". 
לא. זה לא היה פשוט כלל וכלל, אבל בכוחות משותפים הגענו, מיכל ואני, לתוצאות מספקות:
מידת הרגל היא 20 ואף הותאמו לה נעליים 



239שח papaya 


אז עכשיו יש לנו בארון קופסא ובתוכה זוג נעליים קטנות ונחמדות.
התינוק ממשיך לזחול.
נהיה קצת קר- כדאי שאקנה לו גרביים.



תוויות: , , , , , , ,